ביום חמישי ראינו, אני, מעיין ועוד כ-50,000 איש, את לאונרד כהן מופיע באצטדיון רמת גן. היה מרגש, נעים, מופלא, ויצאנו בתחושת אופוריה. היה צפוף, התור לשירותים היה ארוך כאורכו של דבר מה ארוך במיוחד (שאינו הגלות) והכיסאות היו מפרקי חוליות בגב. ממש אינני יודע מה חשב האדם שבחר את אותו נשק נוגד חוליות לפני מי יודע כמה שנים, אבל אותו אדם כנראה הניח שאנשים שיצפו באירועים באצטדיון רמת גן, יבלו את זמנם בכל מקרה בעמידה, ולא ישימו לבם לכך שכסאם הוא מכשיר עינויים.
לאונרד כהן, זמר, משורר, אדם מפורסם מאוד ועשיר (אני מניח) מאוד, הוא גם אדם המשדר נחמדות, פשטות וחוסר התנשאות, ועל כך ברצוני להרחיב בפוסט זה. מבקר מוזיקה אינני, ונפש האדם היא המעניינת אותי יותר מכל. מה עוד שנושא זה מתקשר עבורי עם יום הכיפורים ועם פרשת השבוע של שבת זו, היא פרשת "האזינו", אותה קוראים בשבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים. חילוני כופר שכמוני, לפרשה זו התוודעתי בתוכניתם של אברי גלעד וג'קי לוי, "המילה האחרונה", ובמיוחד לפסוק ט"ו בספר דברים, פרק ל"ב - "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ;"
ראשית משמעות הפסוק. הפרשנות לפסוק היא כי אדם הנוחל הצלחה בחיים בזכות סגולות שונות שיש לו, כלומר משמין, בועט ביד המאכילה אותו. כלומר אותו אדם מאבד את הרגישות לבני אדם אחרים, את האכפתיות, ובכך בעצם מאבד גם את הקשר עם אלוהיו ועם אנושיותו. ביום הכיפורים, ובימים שלפני יום הכיפורים, יש לו לאדם הזדמנות לבחון כיצד היה השנה. במי פגע, באלו מקרים בהמיותו גברה על אנושיותו, ויש לו הזדמנות להתנצל ולקוות בלב שלם כי השנה הבאה תהיה שנה טובה יותר, וכי לא משנה כמה תצלח דרכו, או לא תצלח כלל, יהיה ראשית כל בן אדם.
ועתה בחזרה ללאונרד כהן, אשר בשנת 1994 פרש מהחיים הציבוריים ונכנס למנזר זן באזור לוס אנג'לס, שם חי חיי נזירות במשך חמש שנים, תוך שהוא משמש עוזרו האישי של ראש המנזר "קיוזן ג'ושו ססקי" (Kyozan Joshu Sasaki). נראה לי כי ככל שאדם מצליח יותר בחייו, כלכלית, חברתית ובכל אספקט אחר, עליו לעבוד קשה יותר על עצמו, בכדי להישאר בן אדם ולשמור על הרגישות שהיא מקור אנושיותו.
אז ניתן לסכם כי היתה הופעה מדהימה, של אדם ויוצר מאוד מיוחד, וגם התזמון היה מושלם. עתה רק נשאר להמשיך לעבוד קשה כדי שגם נצליח בחיים, וגם בכדי ששהצלחה לא תעלה לנו לראש.
גמר חתימה טובה וצום קל לצמים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה